מבנה שפת אהבה הדיווין

The Structure of the Divine Aahava Language

eaoiu

מערכת התנועות בשפת אהבה הדיווין מבוססת על חמשת התנועות העיקריות של השפה האנגלית. (בעברית העכשווית אין הבדל בין ההגייה של צירה לסגול, פתח לקמץ או שורוק לקובוץ.)

הפקתו של צליל עיצור מבוטא בהתאם לתנועה שמופיעה אחריו.

בשפת אהבה הדיווין ישנם 24 צלילני אלפאף (אלפבית). מאלף עד אף (אינסוף) כול צלילן מסמל צליל פונטי ייחודי המיוצג על ידי סמל גרפי אחד.

שפת אהבה הדיווין היא שפה ניטרלית, טובה, אוהבת, מיטיבה ומקדמת, משום שהבורא הנשגב הדיווין, אהבה הדיווין (שמו ותוארו), ניטרלי, טוב, אוהב, מיטיב ומקדם.

שפה אוהבת זו מבוססת על המבנה הזכרי בשפה העברית שמשתנה לניטרלי, ומשלבת בתוכה וורדים (מילים) בלשון זכר ונקבה, שגם הם משתנים לניטרליים.

The Divine Aahava (Love) language is a neutral, good, loving, benevolent, and advancing language, because the divine creator, Aahava the divine, (his name and title), is neutral, good, loving, benevolent and advancing.

This loving divine language is based on the masculine linguistic structure of the Hebrew language that becomes neutral, incorporating within it masculine and feminine words that also become neutral.

In the divine Aahava language, there are 24 tzilanim (alphabetical letters).

From Alef to Af (infinity), each tzlilan (letter) is represented by a single graphic symbol, symbolizing a unique phonetic sound that is beneficial to the divine ontelijontic genome.

eaoiu

The vowel system in the divine Aahava language is based on the five main vowels of the English Language. (In contemporary Hebrew, there is no difference in the pronunciation of tzere and segol, patah and kamatz, or shuruk and kubutz.)

The consonant sound is pronounced according to the vowel following it.

כולם מתקשרים. רוב האונטליג’ונטים (ישויות אינטליגנטיות) פשוט אינם מודעים לכך שלעתים השיח הפנימי שלהם הוא למעשה דיאלוג עם ישות נוספת, ולא המונולוג שבו הם מדברים רק עם עצמם.

הקול הפנימי שלנו יכול להיות מונולוג שקשור בתכנון פעילויות יומיומיות, קבלת החלטות, עיבוד רגשות ואמונות, וכן שחזור זיכרונות מהעבר, שיחות פנימיות עם עצמנו וכו׳. הוא יכול להיות גם דיאלוג פנימי עם אונטליג’ונטים אחרים, או עם ישות אחרת.

במצבים מסוימים, הישות הנוספת שמופיעה בדיאלוג הפנימי יכולה להתפרש כישות דיוויניטית נעלה או כקול פנימי עליון. תפיסה שנפוצה במיוחד כאשר מופיעים הבזקי תובנה, השראה יצירתית פתאומית, או הופעת ידע שמקורו אינו נובע מתהליך חשיבה מודעת או ממקורות קולקטיביים מוכרים, אלא מופיע כמקורי לחלוטין.

מחקרים נוירו קוגניטיביים מצאו שאזורים במוח הקשורים לשפה, זיכרון ודמיון פועלים יחד כדי ליצור תחושה שיכולה להיתפס כדיאלוג ממשי ומוחשי, בין אם הישות השנייה היא פנימית או חיצונית.

התקשורים, או ההתעוררות להבנה שמישהו מתקשר עם רוטי אהבה מתוך מחשבותיה, החלו באופן כה מפתיע שלקח לה זמן רב להירגע ולהבין שהישות שמתקשרת עמה היא דיוויניטית, שכן כל השיחות היו אוהבות, נעימות, טובות, מיטיבות, מעוררות השראה ומרוממות.

בתחילה אהבה הדיווין, שמו ותוארו, דיבר עם רוטי בשפה שהיא לא הכירה, שפה שהייתה מורכבת ממספר שפות שונות, שכדי להבין אותה היא נאלצה להיעזר במילונים ובמקורות מידע נוספים.

במהלך השנים, עבר אליה ידע רב אודות שפת אהבת הדיווין, תהליך האבולוציה שלנו, ועתידנו כדיווין אונטליג’ונטים החיים חיי אינסוף אוטופיים ביקום.

המידע באתר זה משלב ידע מדעי ולינגוויסטי המבוסס על מחקר, יחד עם מידע שעבר בתקשורים מהבורא הדיווין, אהבה הדיווין, לרוטי אהבה.

Everyone channels. Most ontelijonts (intelligent beings) are simply unaware that at times, their inner dialogue is actually a conversation with another entity, rather than a monologue in which they assume they are merely speaking to themselves.

Our inner voice can be a monologue related to planning daily activities, making decisions, processing emotions and beliefs, recalling past memories, having internal conversations with ourselves etc. It can also be an internal dialogue with other ontelijonts or with another entity.

In certain situations, the other entity that appears in the inner dialogue may be perceived as a higher divine source or a higher inner voice. This often occurs during flashes of insight, sudden creative inspiration, or the appearance of knowledge that does not seem to arise from conscious thought or familiar collective sources, but rather appears as something entirely original.

Neurocognitive research has found that areas of the brain associated with language, memory and imagination work together to create a sense of inner conversation, which may sometimes be perceived as a real dialogue, whether the entity is internal or external.

The channellings, or the awakening to the realization that someone was communicating with Ruti Aahava from within her thoughts, began so unexpectedly that it took her a long time to calm down and understand that the entity communicating with her was divine, as all the conversations were loving, pleasant, good, beneficial, inspiring and uplifting.

At first, Aahava the divine, his name and title, spoke to Ruti in a language she did not recognize, a language composed of several different languages that to understand it, she had to refer to dictionaries and other sources of information.

Over the years, extensive knowledge was passed on to her about the divine Aahava language, the course of our evolution and our future as divine ontelijontic beings living an infinite, utopic life in the universe.

The information in this website combines scientific and linguistic knowledge based on research, along with information received through channelling from the divine creator, Aahava the divine, to Ruti Aahava.

מאז הופעת החיים האונטליג׳ונטים בפלנטה שלנו לפני כ 3.8 עד 3.5 גיגה (ביליון) שנים, תקשורת שאיננה לינגוויסטית כמו איתותים תאיים, תנועה, חילופי חומרים ובהמשך גם הפקות קוליות ותנועות גוף, עיצבה גם את הסביבה וגם את הדנ״א שלנו.

בשלב ראשוני זה עדיין לא היינו מודעים לכך שמערכות תקשורת אלו עשויות היו להאט את תהליך האבולוציה שלנו או ליצור ספישים (מינים) חדשים.

בהשוואה לפרק הזמן האדיר הזה, היכולת לשפה סמלית מדוברת עשויה הייתה להופיע כבר לפני כ 200,000 שנים, אך סימנים ברורים להתנהגות סמלית החלו להופיע ברשומות הארכאולוגיות רק לפני כ 100,000 שנים, לרוב בדרום יבשת אפריקה.

לפני כ 70,000 שנים, התרחשה נקודת מפנה קוגניטיבית כאשר השפות האונטליג’ונטיות שלנו נעשו אקספרסיביות ומופשטות יותר.

למרות שממצאים מועטים מתקופה קדומה זו מצביעים ישירות על מודעות דיוויניטית, ארכאולוגים חשפו מספר חפצים כמו חתיכות אוכרה חקוקות, חרוזים מקונכיות וכלים מקושטים ששימשו בהקשרים טקסיים. ממצאים אלה מצביעים על התנהגות סמלית וייתכן שגם על מודעות למשהו מעבר לקיום הארצי.

באפריקה, שבה חיינו במשך דֶּסֵי מִילֵי* (עשרות אלפי) שנים, נוצרה שונות גנטית בין הקבוצות השונות. לאחר שעזבנו את אפריקה לפני כ 60,000 שנים והתפזרנו לקבוצות באזורים גיאוגרפיים אחרים, החלו להופיע בינינו הבדלים גנטיים נוספים.

*שמות המספרים דֶסוֹ (עשר), סֶנְטוֹ (מאה), מִיל (אלף) הם בהשראת מערכת היחידות המטרית (SI) דֶסִי (עשירית), סֶנְטִי (מאית), מִילִי (אלפית).

מבחינה מדעית, כאשר קבוצות אונטליג’ונטיות נפרדות זו מזו לאורך זמן, מתרחשים שינויים גנטיים הנובעים לא רק מהסתגלות לסביבות ואקלימים שונים, אלא גם מהתפתחות של שפות וניבים מובחנים, תרבויות ואמונות שונות, שממשיכות ליצור בידול גנטי ושינויים במציאות הפיזית שלנו.

לפני כ 40,000 שנים התרחשה קפיצה משמעותית בתקשורת הסמלית וההבעה האמנותית במקומות שונים בפלנטה שלנו.

למרות שאין ממצאים ישירים לקיומה של שפה סמלית מדוברת, מורכבותם של כלים, ציורי מערות, כלי נגינה ושיתופי פעולה חברתיים מרמזים על כך ששפה סמלית מדוברת כבר הייתה מפותחת במלואה באותה תקופה.

התפתחות זו אפשרה לנו לספר סיפורים, לשתף רעיונות, לתכנן מראש ולעצב את חיינו במודע. היא סימנה התקדמות באינטליגנציה שלנו, שהובילה להיווצרות מבנים לשוניים מורכבים יותר כמו דקדוק ותחביר, וכן לסימנים גרפיים סמליים ראשונים.

לאורך האבולוציה שלנו, מאז שאזורי השפה במוחנו החלו להתפתח, שפת אהבה הדיווין החלה להופיע. בתחילה שפת הדיווין באה לידי ביטוי באמצעות מחוות ובהמשך היא התפתחה לשפה סמלית מדוברת.

שפה דיוויניטית זו, המורכבת כולה מוורדים אוהבים, טובים, נעימים, הרמוניים ומקדמים, התפתחה באמצעות האינטואיציה, תקשורים, הבזקי תובנה, הארה ולמידה.

באותה תקופה, הסיפורים שסיפרנו, בין אם דמיוניים או עיוניים, והדברים שאמרנו, תרמו להישגים משמעותיים בחיינו, וכמו כן, גם לקשיים ואתגרים רבים.

לפני כ 40,000 עד 30,000 שנים, אנחנו, ההומו ספיינס, נותרנו הספישי האונטליג׳ונטי היחיד שחי בפלנטה זו. לפני תקופה זו, האבולוציה הליניארית שלנו התקיימה יחד עם הנֵיאַנְדֶּרְטָלִים , הדֵנִיסוֹבִים והומינינים ארכאיים נוספים. ההבדל בינינו לבינם הוא שהם התפלגו מאיתנו במהלך האבולוציה שלנו לאחר ששפתם השתנתה, ואנחנו המשכנו לפתח את השפה הדיוויניטית.

החיים הדיווין אונטליג׳ונטים אינם יכולים להתקיים בפלנטה זו ללא שפת אהבה הדיווין.

ממצאים ארכיאולוגיים מתקופה זו, כמו השימוש הַרִיטוּאָלִי בפיגמנטֵי אוכרה ופסלונים היברידיים, מצביעים על עליית מחשבה ספיריטואלית וסמלית.

האבולוציה הביולוגית שלנו לא הייתה סדירה, ולרוב התקדמה באיטיות לאורך סֶנְטֶי מֵגֵּי (מאות מיליוני) שנים, באמצעות שינויים גנטיים הדרגתיים. לעומת זאת, האבולוציה הקוגניטיבית תרבותית התפתחה במהירות רבה יותר בעקבות הופעת השפה הסמלית. יכולת הלמידה והמהירות שבהם התקדמו הידע, הטכנולוגיה והביטוי היצירתי, היו תלויות במידה רבה בלקסיקון הוורדים שלנו ובמה שבחרנו כקבוצה קולקטיבית לומר.

במהלך נקודת המפנה החקלאית הראשונה, לפני כ 12,000 שנים, לאחר מעבר הדרגתי מאורח חיים נוודי להתיישבות בקהילות חקלאיות מיושבות שֶׁבִּיְּתוּ צמחים ובעלי חיים, פיתחנו את היכולת השכלית והדמיון לתכנן אירועים מראש, לשתף פעולה, ליצור במשותף, לסחור ולשפר את איכות חיינו.

במִילֵי השנים הבאות, התפתחו מספר פרוטו שפות, שחלקן זוהו או שוחזרו על ידי בלשנים. בהדרגה, שפות קדומות אלה התפתחו למשפחות שפה, הכוללות את אפרו אסיאתית, הודו אירופית, סינית טיבטית, דראווידית וניז’ר קונגו, כל אחת מהן עדיין קיימת כיום, וכוללת שפות חיות רבות.

ייתכן ושפת אהבה הדיווין החלה להתפתח מפרוטו שפה קדומה אחת, ומשם התפזרה בין השפות השונות. לחלופין, ייתכן שמההתחלה היא החלה להתפתח במקביל במספר שפות שונות, שכללו מעט או הרבה וורדים עם משמעות דיוויניטית, וכן מרכיבים פונטיים דיוויניטים כמו גובה ועוצמת צליל, טון, מורפמות, הברות ותחביר.

From the emergence of ontelijontic life on this planet about 3.8 to 3.5 giga (billion) years ago, non linguistic communication such as cell signaling, movement, chemical exchange and later, vocalizations and gestures shaped both the environment and our DNA.

At that early stage, we were not yet conscious or aware that these communication systems may have been slowing the process of our evolution or creating new species.

Compared to this vast span of time, the capacity for spoken symbolic language may have emerged as early as 200,000 years ago, yet clear signs of symbolic behaviour appears in the archaeological record only about 100,000 years ago, primarily in southern Africa.

About 70,000 years ago, a cognitive turning point occurred when our ontelijontic languages became expressive and abstract.

Although very few findings from that early period point directly to divine awareness, archaeologists have uncovered artefacts such as engraved ochre pieces, shell beads and decorated tools used in ceremonial contexts. These findings suggest symbolic behaviour and possibly an awareness of something beyond earthly existence.

In Africa, where we lived for deco mil years * (tens of thousands of years), genetic diversity emerged among the different groups. After we left Africa about 60,000 years ago and spread into different geographical regions, additional genetic differences began to appear among us.

*The number names deso (ten), sento (hundred), and mil (thousand) are inspired by the metric system (SI units): deci (one tenth), centi (one hundredth), and milli (one thousandth).

Scientifically, when the ontelijontic groups become separated over time, genetic changes occur. These are not only the result of adapting to different environments and climates, but also of the development of distinct languages, dialects, cultures and belief systems, all of which continue to create genetic differentiation and changes in our physical reality.

About 40,000 years ago, a significant leap in symbolic communication and artistic expression took place in multiple locations across our planet.

Although there are no direct findings of a spoken symbolic language, the complexity of tools, cave paintings, musical instruments and social cooperation strongly suggests that a spoken symbolic language had fully developed by then.

This development enabled us to tell stories, share ideas, plan ahead and consciously shape our lives. It marked an advance in our intelligence, leading to the formation of more complex linguistic structures such as grammar and syntax, as well as the earliest symbolic graphic signs.

Throughout our evolution, ever since the language areas of the brain began to develop, the divine Aahava language began to emerge in our languages. It was first expressed through gestures and later transitioned into a spoken symbolic language.

This divine language, composed entirely of loving, benevolent, pleasant, harmonious and advancing words, evolved through intuition, channelling, flashes of insight, enlightenment and learning.

During this period, the stories we told, whether fiction or nonfiction and what we said contributed to both significant advances in our lives, as well as difficulties and many challenges.

to 30,000 40,000 By about years ago, we, the Homo sapiens, were the only remaining ontelijontic species living on this planet. Before this time, our lineage coexisted with the Neanderthals, Denisovans and other archaic hominins. The differences between us and them is that they diverged from our divine lineage after their language changed, and we continued to develop the divine language.

Divine ontelijontic (intelligent) life cannot exist on this planet without the divine Aahava (love) language.

Archaeological discoveries from this period, including the ritual use of ochre pigments and hybrid figurines, point to the rise of spiritual and symbolic thought.

Our biological evolution was irregular and often progressed slowly over cento mega years (hundreds of millions). It was mostly slow, with occasional sudden leaps of advancement. In contrast, our cognitive cultural evolution advanced at a much faster pace following the emergence of the symbolic language, learning capacity and transmission of knowledge. The pace at which knowledge, technology, and creative expression advanced depended largely on our lexicon of words, and what we chose to say.

About 12,000 years ago, during the first agricultural turning point, after gradually transitioning from a nomadic lifestyle to settled farming communities that domesticated plants and animals, we developed the mental capacity and imagination to plan ahead, collaborate, co create, trade and improve the quality of our lives.

In the millennia that followed, several proto languages evolved, some of which have been identified or reconstructed by linguists. Gradually, these early languages developed into language families such as Afroasiatic, Indo European, Sino Tibetan, Dravidian, and Niger Congo, all of which still exist today and include many living languages.

It is possible that the divine Aahava language first emerged within a single ancient language and later spread into other languages. Alternatively, it may have begun evolving simultaneously in several languages, each containing many or few divine words, as well as phonetic elements such as pitch and sound intensity, tone, morphemes, syllables and syntax.

אחת השפות המתועדות הקדומות ביותר, השומרית, שלדעת החוקרים התפתחה לפני כ 6,000 שנים, מסווגת כשפה מבודדת. למרות שמקורה אינו ידוע ואין לה קשר לאף משפחת שפות מוכרת, תרומתה להתפתחותנו כישויות דיווין אונטליג’ונטיות הייתה עצומה. מערכת כתב היתדות, יחד עם הידע התרבותי והאינטלקטואלי בתחומים כמו חקלאות, אסטרונומיה, מתמטיקה ותחומי מחשבה מורכבים אחרים, אומצו מהשומרית על ידי תרבויות שכנות.

לפני כ 4,600 שנים, השומרים בדרום מסופוטמיה סיימו לפתח את מערכת כתב היתדות. כתב זה, שהיה מבוסס על סמלים פיקטוגרפיים קדומים יותר, התפתח למערכת הכתיבה הקדומה ביותר שכללה דקדוק ומבנה תחבירי, והייתה מסוגלת בבירור לייצג שפה סמלית מדוברת.

כאשר הומצא הכתב, הכל השתנה. זה היה שלב מכריע בהיסטוריה שלנו, שבו עברנו ממסורות שבעל פה לצורת תקשורת קבועה ומתועדת. הידע נעשה נפוץ יותר, כיוון שניתן היה כעת לתעד, לשמר ולהעביר מידע מעבר לגבולות הזיכרון והזמן. עם זאת, הידע הקיים באותה תקופה עדיין היה ראשוני ביחס לסטנדרטים של ימינו, והטכנולוגיה נותרה פשוטה בהרבה מזו של היום.

לפני כ 4,500 שנים, השומרית דעכה כשפה מדוברת והוחלפה בהדרגה על ידי האכדית.

האכדית, אחת מהשפות השמיות המזרחיות המתועדות הקדומות ביותר, שאינה מדוברת כיום, פרחה במסופוטמיה הקדומה. סבורים שמקורה במשפחת השפות הפרוטו שֵׁמִיוֹת כבר לפני כ 6,000 שנים. האכדית כללה מגוון של וורדים, מבנים, צלילים ואלמנטים לשוניים דיוויניטים. הייתה לה מערכת פועל שהתבססה על שורשים תלת עיצוריים, תחביר שמי ייחודי ומערכת נטייה מורכבת.

עם דעיכתה של האכדית, משפחת השפות השמיות התפתחה לכיוונים שונים, בהתאם להתפלגותם של ניבים אזוריים ותרבותיים.

אין מקריות. אהבה, הבורא הדיווין, הוא כוח אדיר ועוצמתי במיוחד המתבטא דרך השפות שלנו. השפה הדיוויניטית, עם הסגנון והמבנה המעודן שלה, הצלילים הפונטיים, ההברות, המילים ואופן ההגייה, ממשיכים להתפתח כל הזמן בשפות הסמליות שלנו.

לפני כ 3,400 עד 3,000 שנים התפתחו שפות שמיות צפון מערביות כמו האוגריתית, הפיניקית והכנענית הקדומה. לפני כ 3,200 שנים העברית התפתחה מהכנענית כניב עצמאי, שהלך והתעצב בהדרגה עם מאפיינים לינגוויסטיים וזהות תרבותית ייחודית.

במהלך תקופה זו הופיעו מערכות כתב חדשות, שסימנו מעבר ממסורות שבעל פה לתרבות שהחלה לתעד בכתב את דבריה. הכתב הפרוטו כנעני שהופיע בלבנט, נחשב לאחד משלבי המעבר המשמעותיים ביותר, ממערכות כתיבה פיקטוגרפיות ולוגוגרפיות לכתב עיצורי בלבד. מהאלפבית הקדום הזה התפתח הכתב הפיניקי, שכלל 22 סימנים. הכתב הפיניקי התפשט במהירות ברחבי הים התיכון בשל פשטותו ויעילותו, והשפיע באופן ישיר על האלפבית העברי הקדום, ובהמשך גם על הכתבים הארמי, היווני והלטיני.

מאוחר יותר לפני כ 2,500 שנים, כאשר הארמית נעשתה שפה דומיננטית והלינגואה פרנקה ברחבי מסופוטמיה והמזרח הקרוב, היא החליפה בהדרגה את האכדית, כולל את ניביה הבבליים והאשוריים.

רבים אימצו את הארמית בזכות המבנה הדקדוקי היחסית פשוט והאלפבית שהתפתח מהאלפבית הפיניקי, שייצג באופן ישיר צלילים (פונמות). זה היה נוח ונגיש הרבה יותר ממערכת כתב היתדות המורכבת, שכללה אלפי סימנים עם משמעויות מרובות.

באותה תקופה, הארמית גם התחילה להחליף בהדרגה את העברית המדוברת, אך לא את העברית הכתובה, שנשארה בשימוש למטרות תרבותיות, ספרותיות ורשמיות.

העברית והארמית הן שפות שמיות צפון מערביות קרובות, עם דקדוק, שורשים ומבנים דומים, ולכן דוברי עברית יכלו להבין ארמית די בקלות ולהפך. הקרבה הלינגוויסטית ביניהן השפיע רבות על העברית המאוחרת, גם בוורדים השאולים, במבנים תחביריים ובסגנון כתיבה.

זמן מה לאחר מכן, האנגלית, הלינגואה פרנקה של תקופתנו, הנכללת במשפחת השפות ההודו אירופיות, החלה להתפתח לפני כ 1,500 שנים מהענף הגרמאני. לעומת זאת, צרפתית, ספרדית ואיטלקית התפתחו מהלטינית, השייכת לענף האיטלקי של אותה משפחה.

למרות שלעיתים שפות משתייכות לענפים שונים ואפילו למשפחות שונות, עם הזמן נוצרים ביניהן קשרים עקיפים בעקבות מפגשים תרבותיים, מסחריים וגאוגרפיים.

וורדים דומים בשפות שאינן קרובות זו לזו הם תופעה לינגוויסטית נפוצה. עם זאת, הדמיון ביניהם אינו בהכרח סימן למוצא משותף. במקרים מסוימים, מדובר בהשאלות שעברו בין שפות בעקבות מגעים שונים. לדוגמה, וורדים שֵמִיים שחדרו לשפות הודו אירופיות, ולהפך. במקרים אחרים, הדמיון הוא מקרי בלבד ואינו משקף קרבה גנטית בין השפות.

האבולוציה של האלפבית 

One of the earliest recorded languages, Sumerian, thought to have originated about 6,000 years ago, is classified as a language isolate. Despite its unknown origins and lack of connection to any known language family, its contribution to our advancement as divine ontelijontic beings was immense. This writing system, along with cultural and intellectual knowledge in agriculture, astronomy, mathematics, and other complex areas of thought, was adopted by neighbouring civilizations.

About 4,600 years ago, the Sumerians of southern Mesopotamia completed the development of the cuneiform writing system. This wedge shaped script, which evolved from earlier pictographs, became the earliest known writing system to incorporate grammar and syntax, clearly capable of representing a spoken symbolic language.

When writing was invented, everything changed. It marked a pivotal time in our history, transitioning from oral traditions to a permanent form of communication. Knowledge became more widespread, as information could now be recorded, preserved and shared beyond the limits of memory and time. However, the knowledge available at that time was still rudimentary by today’s standards, and technology remained far simpler than it is now.

About 4,500 years ago, Sumerian declined as a spoken language and was gradually replaced by Akkadian.

Akkadian, one of the earliest documented Eastern Semitic languages, now no longer spoken, flourished in ancient Mesopotamia. It is thought to have originated from the Proto Semitic language family as early as about 6,000 years ago. Akkadian featured various words, structures, sounds, and divine linguistic elements. It had a verb system based on trilateral roots, along with a distinct Semitic syntax and a complex system of inflection.

There are no coincidences. Aahava (love) the divine creator, is an extremely powerful force manifesting through our languages. The divine language, its refined style and structure, its phonetic sounds, syllables, words and manner of pronunciation is continuously evolving within our symbolic languages.

About 3,400 to 3,000 years ago, several Northwest Semitic languages developed, including Ugaritic, Phoenician and early Canaanite. From about 3,200 years ago Hebrew emerged from the Canaanite, as an independent dialect, gradually forming its own unique linguistic features and cultural identity.

During this period, new writing systems appeared, marking a shift from oral communication to a culture that began documenting language in written form. The Proto Canaanite script that emerged in the Levant, is considered one of the most significant transitional stages, from pictographic and logographic writing systems to a consonantal script.

From this early alphabet the Phoenician script evolved, consisting of 22 symbols. Its simplicity and efficiency enabled it to spread rapidly across the Mediterranean, directly influencing the early Hebrew alphabet and later the Aramaic, Greek and Latin scripts.

Later at about 2,500 years ago, as Aramaic grew more dominant and became the lingua franca across Mesopotamia and the Near East, it gradually replaced Akkadian, including its Babylonian and Assyrian dialects.

Many adopted Aramaic because of its relatively simple grammatical structure and the alphabet that evolved from the Phoenician alphabet, which directly represented sounds (phonemes). This was far more convenient and accessible than the complex cuneiform writing system that consisted of thousands of signs with multiple meanings.

At about the same time, Aramaic also began to gradually replace spoken Hebrew, but not the written Hebrew, which was still used for cultural, literary and official purposes.

Hebrew and Aramaic are closely related Northwest Semitic languages, sharing similar grammar, roots and structures, which enabled Hebrew speakers to understand Aramaic relatively easily and vice versa. This linguistic closeness had a strong influence on the later stages of Hebrew development, especially in borrowed words, sentence patterns and writing style.

Some time later, English, the lingua franca of our time, began to develop about 1,500 years ago from the Germanic branch of the Indo European language family. In contrast, French, Spanish and Italian evolved from Latin, which belongs to the Italic branch of the same family.

Although languages may sometimes belong to different branches or even entirely separate families, over time indirect connections often develop between them through cultural, commercial and geographical interactions.

Similar words appearing in unrelated languages are a common linguistic phenomenon. However, such similarities do not necessarily indicate a shared origin. In some cases, they result from loanwords exchanged as a result of cultural interaction. For example, Semitic words entered Indo European languages and vice versa. In other cases, the resemblance is purely coincidental and does not reflect any genetic relationship between the languages.

The evolution of the alphabets

סיומות הריבוי מופיעות בצורות שונות, כולן ניטרליות.

ים,    ז,     ות,     יים,         י,

בעוד שכל השפות המדוברות בפלנטה זו כוללות וורדים טובים, אוהבים מיטיבים ומקדמים, הן כוללות גם וורדים ומושגים שאינם מיטיבים, שיוצרים אִי שלמות למציאות הפיזית והדנ”א שלנו.

כדי להבין את המבנה והלקסיקון של שפת אהבה הדיווין, יש לזהות ולאסוף את המידע שעבר בדורות דרך תקשורים או באופן אינטואיטיבי מהבורא אהבה הדיווין.

למרות שקשה לקבוע את המספר המדויק של השפות הקיימות, בעיקר בשל סיווג הניבים השונים, הופעתן של שפות חדשות ודעיכתן של אחרות. ההערכה היא שישנן כיום כ 7,000 שפות מדוברות ברחבי הפלנטה, כאשר בפוטנציאל כל אחת מהן יכולה להכיל וורדים, מושגים או מבנים לינגוויסטים דיוויניטים.

בנוף לשוני מְגֻוון זה, יש שפות המדוברות על ידי קבוצות קטנות, כמו שפות יְלִידִיּוֹת, בעוד שלסינית מנדרינית יש יותר ממיליארד דוברים. שפות כמו ספרדית, אנגלית, הינדית וערבית מדוברות על ידי סֶנְטֶי מֵגֵּי (מאות מיליוני) דוברים.

מעבר לגודלן ולערך התקשורתי שלהן, שפות כמו סנסקריט, עברית, יוונית ולטינית, ערבית, פאלי ואחרות, נחשבות לדיווין, או לערוצי תקשורת עם הדיווין או להִתגַלוּת של ידע ספיריטואלי.

שפות יְלִידִיּוֹת רבות נעלמות בעקבות הגלובליזציה, אך העברית, המדוברת על ידי כ 10 מגה (מיליון) אנשים בלבד מתוך כ 8 גיגה (מיליארד) ברחבי הפלנטה, יכלה להיעלם מזמן. במקום זאת היא חודשה כשפה חיה ומדוברת, לאחר שבמשך תקופה ארוכה שימשה בעיקר כשפה כתובה בהקשרים ספרותיים, ספיריטואלים ולימודיים.

שזורים בכתבים, סיפורים ונרטיבים קדומים מרכיבי היסוד של מבנה שפת אהבה הדיווין, וכן גם וורדים דיוויניטים, מידע ומסרים מהבורא אהבה הדיווין.

כך, למשל, סיפור הבריאה שנכתב בעברית קדומה מדגיש שכל מעשה הבריאה התבצע באמצעות הדיבור, ”ויאמר…״ כלומר, המציאות התהוותה באמצעות מבעים לינגוויסטים.

למרות שמספר דוברי השפה העברית קטן, חשיבותה ועוצמתה עולות בהרבה על מספר דובריה. שכן כל מה שנאמר, נכתב וסופר מתהווה במציאות הפיזית.

עם זאת, רק חלק מהעברית העכשווית היא דיווין, מכיוון שהיא כוללת וורדים, מושגים, סיפורים ונרטיבים שאינם דיווין, שיוצרים פגמים בדנ״א ובמציאות הפיזית שלנו. בנוסף, גם חסרים לעברית העכשווית וורדים טובים, מקדמים ואוהבים רבים, שחלקם התפזרו בין השפות השונות.

וורדים דִּיוִוינִיטִים טובים, אוהבים, מיטיבים ומקדמים, החסרים בשפה העברית שהתפזרו בין השפות השונות, ייאספו, יתעתקו וישולבו עם שפת אהבה הדיווין. הגייתם וצירופי הצלילים של העיצורים והתנועות ישתנו כדי להשתלב עם ההרמוניה וסגנונה של שפת אהבה הדיווין.

בעברית, וורדים שצלילם או משמעותם אינם משתלבים בהרמוניה עם סגנונה המעודן והאוהב של שפת אהבה הדיווין, או הנושאים קונוטציה שאינה מיטיבה, יוחלפו בתחדישים או בוורדים משפות אחרות.

כמו בכל שפה, גם בעברית הופעתם של וורדים חדשים היא תופעה טבעית ומתמשכת המונעת מצרכים חברתיים, תרבותיים, טכנולוגיים, תקשורתיים ועוד.

הוורדים החסרים בשפה העברית ישולבו תחילה מהאנגלית, שהיא הלינגווה פרנקה בעידן שלנו. אלה כוללים, בין היתר, וורדים ומונחים מיוחדים מתחום התקשורת, המדע, הפיזיקה, המתמטיקה, הטכנולוגיה, ההיי טק, המחשוב ועוד.

אם וורדים מהשפה האנגלית אינם משתלבים בהרמוניה עם שפת אהבה הדיווין, וורדים מהשפות הלטיניות, השמיות, אפריקאיות, המזרח הרחוק או שפות אחרות יתעתקו וישולבו בסגנונה האוהב והמעודן.

רוב הוורדים בשפת האהבה הדיווין ייחודיים, ומשקפים את ייחודיותו של כל מה שקיים ביקום.

לכן, וורדים הומופונים חיוביים בעברית, שנשמעים ומבוטאים באופן זהה אך נושאים משמעויות שונות, ייבחרו בקפידה. אחד ישאר ללא שינוי, ואילו השני ישתלב משפה אחרת או יחודש.

לדוגמה בעברית, הוורדים כול וקול הם וורדים הומופונים. לַמְרוֹת שהם זהים בהגייה, הם נושאים משמעות והמוצא האטימולוגי שונה לחלוטין. כדי לשמור על בהירות ולהדגיש את הייחודיות בשפת אהההוה הדיווין, הוורד קול הוחלף לוורד האנגלי ווֹיס.

בחירה זו יוצרת את הקול הייחודי והאינדיבידואליות של כל ישות אונטליג’ונטית (אינטליגנטית). בעוד שהוורד כול מתייחס לכלל הדברים. לפיכך, הצליל של הוורד העברי לקול אינו יכול להיות זהה לוורד המציין את כלל הדברים.

שפת אהבה הדיווין היא שפה ניטרלית, המשקפת את הניטרליות של הבורא אהבה הדיווין.

בעברית כמו בשפות שמיות אחרות, כל שם, פועל ותואר נושאים חלוקה דקדוקית מגדרית של זכר או נקבה. לפיכך, כדי ליצור ניטרליות ושוויוניות, המבנה הדקדוקי של העברית, המחולק כיום לשני מגדרים, יתאחד למבנה ניטרלי אחד.

המשך יבוא…

The vowel system of the divine language is composed of the five vowels. The consonant sound is pronounced in accordance with the vowel following it.

While all languages spoken on this planet contain good, loving, beneficial and advancing words, they also include words and concepts that are not good, creating imperfections to our physical reality and our DNA.

To understand the structure and lexicon of the divine Aahava language, it is necessary to identify and compile the information that over generations was intuitively received or channelled from Aahava, the divine creator.

Even though the exact number of existing languages is difficult to determine, mainly due to the classification of different dialects, the emergence of new languages and the decline of others. It is estimated that there are currently about 7,000 spoken languages across the planet, each may potentially contain divine words, concepts or linguistic structures.

In this diverse linguistic landscape, some languages are spoken by small groups, like indigenous languages. Meanwhile, Mandarin Chinese is spoken by over a billion speakers, Spanish, English, Hindi, and Arabic are each spoken by centos megas (hundreds of millions) of people.

Beyond their size and communicative value, languages such as Sanskrit, Hebrew, Greek and Latin, Arabic, Pali and others, are regarded as divine or channels for communication with the divine and the revelation of spiritual knowledge.

Many indigenous languages are disappearing due to globalization, yet Hebrew, spoken by only about 10 mega (million) people out of about 8 giga (billion) across the planet, could have vanished long ago. Instead, it was revived as a living, spoken language after centuries of being used primarily as a written language in literary, spiritual and scholarly contexts.

Interwoven within the ancient Hebrew writings and narratives, is the basic structure of the divine Aahava language, as well as divine words, information, and messages from Aahava the divine creator.

Thus, for example, the story of creation, written in ancient Hebrew, emphasizes that every act of creation was brought about through the spoken word, “And He said…” In other words, reality was brought into being through linguistic expressions.

Even though the number of Hebrew speakers is small, the importance of the Hebrew language transcends far beyond the number of its speakers. Since everything that is spoken, written, and told manifests in physical reality.

Nevertheless, only part of the contemporary Hebrew language is divine, as it also includes words, concepts, stories and narratives that are not divine, creating flaws in our DNA and in physical reality. In addition, contemporary Hebrew also lacks many good, advancing and loving words that have dispersed into other languages.

The divine Aahava language is a neutral language, reflecting the neutrality of Aahava the divine creator.

In Hebrew, as in other Semitic languages, every noun, verb and adjective carries a grammatical gender distinction, either masculine or feminine. Accordingly, to create neutrality and equality, the Hebrew grammatical structure, which is currently divided into two genders, will be unified into a single neutral structure.

Divine words that are good, loving, beneficial and advancing, which are absent from the Hebrew language and have dispersed across different languages, will be collected, transliterated and integrated into the Aahava Divine language. Their pronunciation and the combination of consonant and vowel sounds will be adjusted to harmonize with the style and harmony of the divine Aahava language.

In Hebrew, words whose sounds or meanings do not harmonize with the refined and loving style of the divine Aahava language, or that carry connotations that are not benevolent, will be replaced by neologisms (newly invented words) or by words from other languages.

As in any language, the emergence of new words is a natural and ongoing phenomenon driven by social, cultural, technological and communicative needs.

The missing words in the Hebrew language will first be incorporated from English, which is the lingua franca of our era. These include specialized words and terms from the fields of communication, science, physics, mathematics, technology, high tech and computing, among others.

If words from the English language do not harmonize with the divine Aahava language, words from Latin, Semitic, African, Far Eastern or other languages will be transliterated and incorporated into its loving and refined style.

Most words in the divine Aahava language are unique, creating the singularity of everything that exists in the universe.

Therefore, positive homophonic words in Hebrew, which are pronounced the same but carry different meanings, will be carefully selected. One will remain unchanged, while the other will be incorporated from another language or renewed.

For example, in Hebrew the word kol can mean all or voice. Although they share the same pronunciation, they have entirely different meanings and etymologies. To preserve clarity and emphasize uniqueness in the divine Aahava language, the word kol meaning voice is replaced with the English word voice.

This choice creates the unique voice and individuality inherent in every ontelijontic (intelligent) being, whereas kol, meaning all, refers collectively to everything. Consequently, the sound of the Hebrew word for voice cannot be identical to a word denoting all things.

The divine Aahava (Love) language is a neutral language, reflecting the neutrality of Aahava the divine creator and all its words are good, loving, benevolent and advancing.

In Hebrew, as in other Semitic languages, every noun, verb and adjective carries a grammatical gender distinction, either masculine or feminine. Accordingly, to create neutrality and equality, the Hebrew grammatical structure, which is currently divided into two genders, will be unified into a single neutral structure.

to be continued…

The plural endings can take different forms, all of which are neutral.

im,   z,   ot,   ayim,   y,