מבנה שפת אהבה הדיווין
The Structure of the Divine Aahava Language

שפת אהבה הדיווין היא שפה ניטרלית, טובה, אוהבת, מיטיבה ומקדמת, משום שהבורא הנשגב הדיווין, אהבה הדיווין (שמו ותוארו), ניטרלי, טוב, אוהב, מיטיב ומקדם.

שפה אוהבת זו מבוססת על המבנה הזכרי בשפה העברית שמשתנה לניטרלי, ומשלב בתוכו וורדים בלשון זכרי ונקבי שמשתנים גם הם לניטרלים.

בשפת אהבה הדיווין ישנם 24 צלילני אלפאף (אותיות).

מאלף עד אף (אינסוף) כול צלילן מסמל צליל פונטי ייחודי המיוצג על ידי סמל גרפי אחד. שמו וצלילו של כל צלילן באלפאף אהבה מיטיבים לגנום הדיווין אונטליג’ונטי.

eaoiu

מערכת התנועות מבוססת על חמשת התנועות מהשפה האנגלית,

(בעברית העכשווית אין הבדל בין ההגייה של צירה לסגול, פתח לקמץ או שורוק לקובוץ.)

הפקתו של צליל עיצור מבוטא בהתאם לתנועה שמופיעה אחריו.

The Divine Aahava (Love) language is a neutral, good, loving, benevolent, and advancing language, because the divine creator, Aahava the divine, (his name and title), is neutral, good, loving, benevolent and advancing.

This loving divine language is based on the masculine linguistic structure of the Hebrew language that becomes neutral, incorporating within it masculine and feminine words that also become neutral.

In the Divine Aahava language there are 24 alefaf tzilanim (alphabetical letters).

From Alef to Af each tzlilan (consonant) is represented by a single graphic symbol, symbolizing a unique phonetic sound that is beneficial to the divine ontelijontic genome.

eaoiu

The vowels system is based on five vowels from the English Language,

(In contemporary Hebrew, there is no difference in the pronunciation of tzere and segol, patah and kamatz, or shuruk and kubutz.)

The consonant sound is pronounced in accordance with the vowel following it.

כולם מתקשרים. רוב האונטליג’ונטים (ישויות אינטליגנטיות) פשוט אינם מודעים לכך שלעתים השיח הפנימי שלהם הוא למעשה דיאלוג עם ישות נוספת, ולא המונולוג שבו הם מדברים רק עם עצמם.

הקול הפנימי שלנו מורכב מתכנון פעילויות יומיומיות, קבלת החלטות, עיבוד רגשות ואמונות, שחזור זיכרונות מהעבר, ושיח פנימי עם עצמנו, אונטליג’ונטים אחרים, או כל ישות או דבר אחר, חי, צומח או דומם.

במצבים מסוימים, הישות הנוספת שמופיעה בדיאלוג הפנימי יכולה להתפרש כישות דיוויניטית נעלה או קול פנימי עליון. זה נפוץ במיוחד כאשר מופיעים הבזקי תובנה, יצירתיות פתאומית, או מידע שאינו נובע ממחשבה מודעת או מידע קולקטיבי מוכר.

מחקרים נוירו קוגניטיביים מצאו שאזורים במוח הקשורים לשפה, זיכרון ודמיון פועלים יחד כדי ליצור תחושה שיכולה להיתפס כדיאלוג ממשי ומוחשי, בין אם הישות השנייה היא פנימית או חיצונית.

התקשורים, או ההתעוררות להבנה שמישהו מתקשר איתי מתוך מחשבותיי, החלו באופן כה מפתיע שלקח לי זמן רב להירגע ולהבין שהישות שמתקשרת איתי היא דיוויניטית, שכן כל השיחות היו אוהבות, נעימות, טובות, מיטיבות, מעוררות השראה ומרוממות.

בתחילה אהבה הדיווין, שמו ותוארו, דיבר איתי בשפה שלא הכרתי, שפה שהייתה מורכבת ממספר שפות, שכדי להבין אותה נאלצתי להיעזר במילונים ובמקורות מידע נוספים.

עם הזמן, עבר אליי ידע רב אודות שפת אהבת הדיווין, האבולוציה ועתידנו כישויות אונטליג’ונטית שחיים חיי אינסוף ביקום.

לאורך השנים למדתי להבחין בין מחשבות רגילות לבין השיח עם אהבה הדיווין, שממשיך להנחות אותי ולהעביר לי מידע רב אודות האבולוציה שלנו והעתיד שלנו כישויות דיוויניטיות ביקום.

Everyone channels. Most ontelijonts (intelligent beings) are simply unaware that at times, their inner dialogue is actually a conversation with another entity, rather than a monologue in which they assume they are merely speaking to themselves.

Most of the time our inner voice consists of planning daily activities, making decisions, processing emotions and beliefs, recalling past memories and engaging in internal conversations with ourselves, other ontelijonts, or any other entity or thing, living, plant or inanimate.

In certain situations, the other entity that appears in the inner dialogue may be perceived as a higher divine source or a higher inner voice. This often occurs when flashes of insight, sudden creativity, or information that do not stem from conscious thought or familiar collective knowledge arise.

Neurocognitive research has found that areas of the brain associated with language, memory and imagination work together to create a sense of inner conversation, which may sometimes be perceived as a real dialogue, whether the entity is internal or external.

The channellings, or the awakening to the realization that someone was communicating with me from within my thoughts, began so unexpectedly that it took me a long time to calm down and understand that the entity communicating with me was divine, as all the conversations were loving, pleasant, good, benevolent, inspiring and uplifting.

At first, Aahava the divine, his name and title, spoke to me in a language I did not recognize, a language composed of several different languages that to understand it, I had to refer to dictionaries and other sources of information.

He spoke with me in a language I did not recognize and conveyed to me a great deal of knowledge about our ontelijontic evolution, knowledge that goes beyond the known sources of linguistics and science today.

Over time, I received extensive knowledge about the divine Aahava language, our evolution and our future as ontelijontic beings living an infinite, utopic life in the universe.

מבחינה ביולוגית, ייתכן שהיכולת לדבר בשפה סמלית כבר התקיימה לפני כ 200,000 שנים, אך סימנים ברורים להתנהגות סמלית החלו להופיע ברשומות הארכאולוגיות רק לפני כ 100,000 שנים, לרוב בדרום יבשת אפריקה.

לפני כ 70,000 שנים, התרחשה נקודת מפנה קוגניטיבית כאשר השפות האונטליג’ונטיות שלנו נעשו אקספרסיביות ומופשטות יותר.

למרות שממצאים מועטים מתקופה קדומה זו מצביעים ישירות על מודעות דיוויניטית, ארכאולוגים חשפו מספר חפצים כמו חתיכות אוכרה חקוקות, חרוזים מקונכיות וכלים מקושטים ששימשו בהקשרים טקסיים. ממצאים אלה מצביעים על התנהגות סמלית וייתכן שגם על מודעות למשהו מעבר לקיום הארצי.

באפריקה, שבה חיינו במשך דֶּסֵי מִילֵי* (עשרות אלפי) שנים, נוצרה שונות גנטית בין הקבוצות השונות. לאחר שעזבנו את אפריקה לפני כ 60,000 שנים והתפזרנו לקבוצות באזורים גיאוגרפיים אחרים, החלו להופיע בינינו הבדלים גנטיים נוספים.

*שמות המספרים דֶסוֹ (עשר), סֶנְטוֹ (מאה), מִיל (אלף) הם בהשראת מערכת היחידות המטרית (SI) דֶסִי (עשירית), סֶנְטִי (מאית), מִילִי (אלפית).

מבחינה מדעית, כאשר קבוצות אונטליג’ונטיות נפרדות זו מזו לאורך זמן, מתרחשים שינויים גנטיים הנובעים לא רק מהסתגלות לסביבות ואקלימים שונים, אלא גם מהתפתחות של שפות וניבים מובחנים, תרבויות ואמונות שונות, שממשיכות ליצור בידול גנטי ושינויים במציאות הפיזית שלנו עד היום.

לפני כ 40,000 שנים התרחשה קפיצה משמעותית בתקשורת הסמלית וההבעה האמנותית במקומות שונים בפלנטה שלנו.

למרות שאין ממצאים ישירים לקיומה של שפה סמלית מדוברת, מורכבותם של כלים, ציורי מערות, כלי נגינה ושיתופי פעולה חברתיים מרמזים על כך ששפה סמלית מדוברת כבר הייתה מפותחת במלואה באותה תקופה.

התפתחות זו אפשרה לנו לספר סיפורים, לשתף רעיונות, לתכנן מראש ולעצב את חיינו במודע. היא סימנה התקדמות באינטליגנציה שלנו, שהובילה להיווצרות מבנים לשוניים מורכבים יותר כמו דקדוק ותחביר, וכן לסימנים גרפיים סמליים ראשונים.

לאורך האבולוציה שלנו, מאז שאזורי השפה במוחנו החלו להתפתח, שפת אהבה הדיווין החלה להופיע. בתחילה שפת הדיווין באה לידי ביטוי באמצעות מחוות ובהמשך היא התפתחה לשפה סמלית מדוברת.

שפה דיוויניטית זו, המורכבת כולה מוורדים אוהבים, טובים, נעימים, הרמוניים ומקדמים, התפתחה באמצעות האינטואיציה, תקשורים, הבזקי תובנה, הארה ולמידה.

באותה תקופה, הסיפורים שסיפרנו, בין אם דמיוניים או עיוניים, והדברים שאמרנו, תרמו להישגים משמעותיים בחיינו, וכמו כן, גם לקשיים ואתגרים רבים. עם זאת, בזכות השפה הדיוויניטית שדיברנו לפני כ 30,000 שנה, על אף שהייתה עדיין בשלביה הראשונים, נותרנו הספישי האונטליג’ונטי היחיד שחי בפלנטה הזו.

ממצאים ארכיאולוגיים מתקופה זו, כמו השימוש הַרִיטוּאָלִי בפיגמנטֵי אוכרה ופסלונים היברידיים, מצביעים על עליית המחשבה הסמלית.

האבולוציה הביולוגית שלנו לא הייתה סדירה, ולרוב התקדמה באיטיות לאורך סֶנְטֶי מֵגֵּי (מאות מיליוני) שנים, באמצעות שינויים גנטיים הדרגתיים. לעומת זאת, האבולוציה הקוגניטיבית תרבותית התפתחה במהירות רבה יותר בעקבות הופעת השפה הסמלית. יכולת הלמידה והמהירות שבהם התקדמו הידע, הטכנולוגיה והביטוי היצירתי, היו תלויות במידה רבה בלקסיקון הוורדים שלנו ובמה שבחרנו כקבוצה קולקטיבית לומר.

במהלך נקודת המפנה החקלאית הראשונה, לפני כ 12,000 שנים, לאחר מעבר הדרגתי מאורח חיים נוודי להתיישבות בקהילות חקלאיות מיושבות שֶׁבִּיְּתוּ צמחים ובעלי חיים, פיתחנו את היכולת השכלית והדמיון לתכנן אירועים מראש, לשתף פעולה, ליצור במשותף, לסחור ולשפר את איכות חיינו.

במִילֵי השנים הבאות, התפתחו מספר פרוטו שפות, שחלקן זוהו או שוחזרו על ידי בלשנים. בהדרגה, שפות קדומות אלה התפתחו למשפחות שפה, הכוללות את אפרו אסיאתית, הודו אירופית, סינית טיבטית, דראווידית וניז’ר קונגו, כל אחת מהן עדיין קיימת כיום, וכוללת שפות חיות רבות.

ייתכן ושפת אהבה הדיווין החלה להתפתח מפרוטו שפה קדומה אחת, ומשם התפזרה בין השפות השונות. לחלופין, ייתכן שמההתחלה היא החלה להתפתח במקביל במספר שפות שונות, שכללו מעט או הרבה וורדים דיוויניטים, וכן מרכיבים פונטיים כמו גובה ועוצמת צליל, טון, מורפמות, הברות, תחביר, ווורדים עם משמעויות דיוויניטיות.

Biologically, the capacity for spoken symbolic language may have existed as early as 200,000 years ago, but clear signs of symbolic behaviour only began to appear in archaeological records about 100,000 years ago, primarily in southern Africa.

About 70,000 years ago, a cognitive turning point occurred when our ontelijontic languages became expressive and abstract.

Although very few findings from that early period point directly to divine awareness, archaeologists have uncovered artefacts such as engraved ochre pieces, shell beads and decorated tools used in ceremonial contexts. These findings suggest symbolic behaviour and possibly an awareness of something beyond earthly existence.

In Africa, where we lived for deco mil years * (tens of thousands of years), genetic diversity emerged among the different groups. After we left Africa about 60,000 years ago and spread into different geographical regions, additional genetic differences began to appear among us.

*The number names deso (ten), sento (hundred), and mil (thousand) are inspired by the metric system (SI units): deci (one-tenth), centi (one-hundredth), and milli (one-thousandth).

Scientifically, when the ontelijontic groups become separated over time, genetic changes occur. These are not only the result of adapting to different environments and climates, but also of the development of distinct languages, dialects, cultures and belief systems, all of which continue to create genetic differentiation and changes in our physical reality to this very day.

About 40,000 years ago, a significant leap in symbolic communication and artistic expression took place in multiple locations across our planet.

Although there are no direct findings of a spoken symbolic language, the complexity of tools, cave paintings, musical instruments and social cooperation strongly suggests that a spoken symbolic language had fully developed by then.

This development enabled us to tell stories, share ideas, plan ahead and consciously shape our lives. It marked an advance in our intelligence, leading to the formation of more complex linguistic structures such as grammar and syntax, as well as the earliest symbolic graphic signs.

Throughout our evolution, ever since the language areas of the brain began to develop, the divine Aahava language began to emerge in our languages. It was first expressed through gestures and later transitioned into a spoken symbolic language.

This divine language, composed entirely of loving, benevolent, pleasant, harmonious and advancing words, evolved through intuition, channelling, flashes of insight, enlightenment and learning.

During this period, the stories we told, whether fiction or nonfiction and the things we said contributed to both significant advances in our lives, as well as difficulties and many challenges. However, thanks to the divine language we began speaking about 30,000 years ago, even in its earliest stages, we remained the only ontelijontic specie living on this planet.

Archaeological discoveries from this period, including the ritual use of ochre pigments and hybrid figurines, point to the rise of symbolic thought.

Our biological evolution was irregular and often progressed slowly over cento mega years (hundreds of millions). It was mostly slow, with occasional sudden leaps of advancement. In contrast, our cognitive cultural evolution advanced at a much faster pace following the emergence of the symbolic language, learning capacity and transmission of knowledge. The pace at which knowledge, technology, and creative expression advanced depended largely on our lexicon of words, and what we chose to say.

About 12,000 years ago, during the first agricultural turning point, after gradually transitioning from a nomadic lifestyle to settled farming communities that domesticated plants and animals, we developed the mental capacity and imagination to plan ahead, collaborate, co create, trade and improve the quality of our lives.

In the millennia that followed, several proto languages evolved, some of which have been identified or reconstructed by linguists. Gradually, these early languages developed into language families such as Afroasiatic, Indo European, Sino Tibetan, Dravidian, and Niger Congo, all of which still exist today and include many living languages.

It is possible that the divine Aahava language first emerged within a single ancient language and later spread into other languages. Alternatively, it may have begun evolving simultaneously in several languages, each containing many or few divine words, as well as phonetic elements such as pitch and sound intensity, tone, morphemes, syllables, syntax and words with divine meanings.

אחת השפות המתועדות הקדומות ביותר, השומרית, שלדעת החוקרים התפתחה לפני כ 6,000 שנים, מסווגת כשפה מבודדת. למרות שמקורה אינו ידוע ואין לה קשר לאף משפחת שפות מוכרת, תרומתה להתפתחותנו כישויות דיווין אונטליג’ונטיות הייתה עצומה. מערכת כתב היתדות, יחד עם הידע התרבותי והאינטלקטואלי בתחומים כמו חקלאות, אסטרונומיה, מתמטיקה ותחומי מחשבה מורכבים אחרים, אומצו מהשומרית על ידי תרבויות שכנות.

לפני כ 4,600 שנים, השומרים בדרום מסופוטמיה סיימו לפתח את מערכת כתב היתדות. כתב זה, שהיה מבוסס על סמלים פיקטוגרפיים קדומים יותר, התפתח למערכת הכתיבה הקדומה ביותר שכללה דקדוק ומבנה תחבירי, והייתה מסוגלת בבירור לייצג שפה סמלית מדוברת.

כאשר הומצא הכתב, הכל השתנה. זה היה שלב מכריע בהיסטוריה שלנו, שבו עברנו ממסורות שבעל פה לצורת תקשורת קבועה ומתועדת. הידע נעשה נפוץ יותר, כיוון שניתן היה כעת לתעד, לשמר ולהעביר מידע מעבר לגבולות הזיכרון והזמן. עם זאת, הידע הקיים באותה תקופה עדיין היה ראשוני ביחס לסטנדרטים של ימינו, והטכנולוגיה נותרה פשוטה בהרבה מזו של היום.

לפני כ 4,500 שנים, השומרית דעכה כשפה מדוברת והוחלפה בהדרגה על ידי האכדית.

האכדית, אחת מהשפות השמיות המזרחיות המתועדות הקדומות ביותר, שאינה מדוברת כיום, פרחה במסופוטמיה הקדומה. סבורים שמקורה במשפחת השפות הפרוטו שֵׁמִיוֹת כבר לפני כ 6,000 שנים. האכדית כללה מגוון של וורדים, מבנים, צלילים ואלמנטים לשוניים דיוויניטים. הייתה לה מערכת פועל שהתבססה על שורשים תלת עיצוריים, תחביר שמי ייחודי ומערכת נטייה מורכבת.

עם דעיכתה של האכדית, משפחת השפות השמיות התפתחה לכיוונים שונים, בהתאם להתפלגותם של ניבים אזוריים ותרבותיים.

אין מקריות. אהבה, הבורא הדיווין, הוא כוח אדיר ועוצמתי במיוחד המתבטא דרך השפות שלנו. השפה הדיוויניטית, עם הסגנון והמבנה המעודן שלה, הצלילים הפונטיים, ההברות, המילים ואופן ההגייה, ממשיכים להתפתח כל הזמן בשפות הסמליות שלנו.

לפני כ 3,400 עד 3,000 שנים התפתחו שפות שמיות מערביות כמו האוגריתית, הפיניקית והכנענית הקדומה. מהכנענית התפתחה העברית לפני כ 3,200 שנים כניב עצמאי, שהלך והתעצב בהדרגה עם מאפיינים לינגוויסטיים וזהות תרבותית ייחודית.

במהלך תקופה זו הופיעו מערכות כתב חדשות, שסימנו מעבר ממסורות שבעל פה לתרבות שהחלה לתעד בכתב את דבריה. הכתב הפרוטו כנעני שהופיע בלבנט, נחשב לאחד משלבי המעבר המשמעותיים ביותר, ממערכות כתיבה פיקטוגרפיות ולוגוגרפיות לכתב עיצורי בלבד. מהאלפבית הקדום הזה התפתח הכתב הפיניקי, שכלל 22 סימנים. הכתב הפיניקי התפשט במהירות ברחבי הים התיכון בשל פשטותו ויעילותו, והשפיע באופן ישיר על האלפבית העברי הקדום, ובהמשך גם על הכתבים הארמי, היווני והלטיני.

מאוחר יותר לפני כ 2,500 שנים, כאשר הארמית נעשתה שפה דומיננטית והלינגואה פרנקה ברחבי מסופוטמיה והמזרח הקרוב, היא החליפה בהדרגה את האכדית, כולל את ניביה הבבליים והאשוריים.

רבים אימצו את הארמית בזכות המבנה הדקדוקי היחסית פשוט שלה, והכתב שלה שהתפתח מהכתב הפיניקי, שהיה נוח ונגיש הרבה יותר ממערכת כתב היתדות המורכבת.

באותה תקופה, הארמית גם התחילה להחליף בהדרגה את העברית המדוברת, אך לא את העברית הכתובה, שנשארה בשימוש למטרות תרבותיות, ספרותיות ורשמיות.

העברית והארמית הן שפות שמיות צפון מערביות קרובות, עם דקדוק, שורשים ומבנים דומים, ולכן דוברי עברית יכלו להבין ארמית די בקלות ולהפך. הקרבה הלינגוויסטית ביניהן השפיע רבות על העברית המאוחרת, הן בוורדים שאולים, במבנים תחביריים ובסגנון כתיבה.

זמן מה לאחר מכן, האנגלית, הלינגואה פרנקה של תקופתנו, הנכללת במשפחת השפות ההודו אירופיות, החלה להתפתח לפני כ 1,500 שנים מהענף הגרמאני. לעומת זאת, צרפתית, ספרדית ואיטלקית התפתחו מהלטינית, השייכת לענף האיטלקי של אותה משפחה.

למרות שלעיתים שפות משתייכות לענפים שונים ואפילו למשפחות שונות, עם הזמן נוצרים ביניהן קשרים עקיפים בעקבות מפגשים תרבותיים, מסחריים וגאוגרפיים. וורדים דומים בשפות שאינן קרובות זו לזו הם תופעה לינגוויסטית נפוצה. עם זאת, הדמיון ביניהם אינו בהכרח סימן למוצא משותף. במקרים מסוימים, מדובר בהשאלות שעברו בין שפות בעקבות מגעים שונים. לדוגמה, וורדים שֵמִיים שחדרו לשפות הודו אירופיות, ולהפך. במקרים אחרים, הדמיון הוא מקרי בלבד ואינו משקף קרבה גנטית בין השפות.

התפתחות האלפבית מהכתב הפרוטו כנעני לאנגלית המודרנית ולעברית המודרנית ועד לאלפאף אהבה הדיווין

One of the earliest recorded languages, Sumerian, thought to have originated about 6,000 years ago, is classified as a language isolate. Despite its unknown origins and lack of connection to any known language family, its contribution to our advancement as divine ontelijontic beings was immense. This writing system, along with cultural and intellectual knowledge in agriculture, astronomy, mathematics, and other complex areas of thought, was adopted by neighbouring civilizations.

About 4,600 years ago, the Sumerians of southern Mesopotamia completed the development of the cuneiform writing system. This wedge shaped script, which evolved from earlier pictographs, became the earliest known writing system to incorporate grammar and syntax, clearly capable of representing a spoken symbolic language.

When writing was invented, everything changed. It marked a pivotal time in our history, transitioning from oral traditions to a permanent form of communication. Knowledge became more widespread, as information could now be recorded, preserved and shared beyond the limits of memory and time. However, the knowledge available at that time was still rudimentary by today’s standards, and technology remained far simpler than it is now.

About 4,500 years ago, Sumerian declined as a spoken language and was gradually replaced by Akkadian.

Akkadian, one of the earliest documented Eastern Semitic languages, now no longer spoken, flourished in ancient Mesopotamia. It is thought to have originated from the Proto Semitic language family as early as about 6,000 years ago. Akkadian featured various words, structures, sounds, and divine linguistic elements. It had a verb system based on trilateral roots, along with a distinct Semitic syntax and a complex system of inflection.

There are no coincidences. Aahava (love) the divine creator, is an extremely powerful force manifesting through our languages. The divine language, its refined style and structure, its phonetic sounds, syllables, words and manner of pronunciation is continuously evolving within our symbolic languages.

About 3,400 to 3,000 years ago, several West Semitic languages developed, including Ugaritic, Phoenician and early Canaanite. From Canaanite, Hebrew emerged about 3,200 years ago as an independent dialect, gradually forming its own unique linguistic features and cultural identity.

During this period, new writing systems appeared, marking a shift from oral communication to a culture that began documenting language in written form. The Proto Canaanite script that emerged in the Levant, is considered one of the most significant transitional stages, from pictographic and logographic writing systems to a consonantal script.

From this early alphabet the Phoenician script evolved, consisting of 22 symbols. Its simplicity and efficiency enabled it to spread rapidly across the Mediterranean, directly influencing the early Hebrew alphabet and later the Aramaic, Greek and Latin scripts.

Later at about 2,500 years ago, as Aramaic grew more dominant and became the lingua franca across Mesopotamia and the Near East, it gradually replaced Akkadian, including its Babylonian and Assyrian dialects.

Many adopted Aramaic because of its relatively simple grammatical structure and its script, which also evolved from the Phoenician script and was far more convenient and accessible than the complex cuneiform system.

At about the same time, Aramaic also began to gradually replace spoken Hebrew, but not the written Hebrew, which was still used for cultural, literary and official purposes.

Hebrew and Aramaic are closely related Northwest Semitic languages, sharing similar grammar, roots and structures, which enabled Hebrew speakers to understand Aramaic relatively easily and vice versa. This linguistic closeness had a strong influence on the later stages of Hebrew development, especially in borrowed words, sentence patterns and writing style.

Some time later, English, the lingua franca of our time, began to develop about 1,500 years ago from the Germanic branch of the Indo-European language family. In contrast, French, Spanish and Italian evolved from Latin, which belongs to the Italic branch of the same family.

Although languages may sometimes belong to different branches or even entirely separate families, over time, indirect connections often develop between them through cultural, commercial and geographical interactions. Similar words appearing in unrelated languages are a common linguistic phenomenon. However, such similarities do not necessarily indicate a shared origin. In some cases, they result from loanwords exchanged as a result of cultural interaction. For example, Semitic words entered Indo European languages and vice versa. In other cases, the resemblance is purely coincidental and does not reflect any genetic relationship between the languages.

The evolution of the alphabets

בעוד שכל השפות המדוברות בפלנטה זו כוללות וורדים טובים, אוהבים מיטיבים ומקדמים, הן כוללות גם וורדים ומושגים שאינם מיטיבים, שיוצרים אִי שלמות למציאות הפיזית והדנ”א שלנו.

כדי להבין את מבנה שפת אהבה הדיווין, כולל שמות וצלילי האלפבית והלקסיקון הדיוויניטי שלה, חשוב להבחין בין טקסטים וסיפורים קדומים ועכשוויים שאינם דיווין או דיווין באופן חלקי, לבין מסרים ברורים שמשתלבים בתוך אותם טקסטים, שעברו אלינו דרך תקשור מאהבה הדיווין, הבורא האחד והיחיד הדיווין.

לא כל וורד הנושא משמעות דיוויניטית נשמע דיווין.

בשפת אהבה הדיווין ישנם 24 צלילני אלפאף (אותיות אלפבית). מאלף עד אף כול צלילן המיוצג על ידי סמל גרפי אחד, שמסמל צליל פונטי ייחודי.

מערכת התנועות של שפת הדיווין מורכבת מחמש תנועות, הפקתו של צליל עיצור מבוטא בהתאם לתנועה שמופיעה אחריו.

סיומות הריבוי מופיעות בצורות שונות, כולן ניטרליות.

ים,    ז,     ות,     יים,         י,

השפה העברית עומדת לעבור שינויים מהותיים, וכמו כן גם חיינו.

כאשר נדבר בשפת אהבה הדיווין באופן קולקטיבי, נתחיל להבריא. גופנשמותינו ונפשותינו יתחילו להשתנות, איברים יצמחו או יתחדשו, הראיה, השמיעה וכל החושים ישובו להיות בשלמות כפי שהם הובאו לקיום מלכתחילה על ידי הבורא האוהב, אהבה הדיווין (שמו ותוארו).

בימינו, המציאות המאתגרת הנוכחית היא ההתהוות המדויקת של כל מה שנאמר, קדום ועכשווי.

הדרך היחידה להביא לסיום את המציאויות שאינן מיטיבות לנו, שחוזרות על עצמן שוב ושוב, היא להפסיק לקרוא, ללמד ולדבר אותן.

שפת אהבה הדיווין היא השפה היחידה שיוצרת מציאות אוטופית מאושרת ומושלמות פיזית, שכן היא מורכבת אך ורק וורדים טובים, אוהבים, מיטיבים ומקדמים, מבנה דקדוקי ניטרלי והגייה הרמונית.

איזה וורדים אתם מדברים?

While all languages spoken on this planet contain good, loving, beneficial and advancing words, they also include words and concepts that are not good, creating imperfections to our physical reality and our DNA. However, not every positive word that carries a divine meaning necessarily has a phonetic combination that is divine.

To understand the structure of the divine Aahava language, including the names and sounds of its alphabet and its divine lexicon. It is essential to distinguish between ancient and contemporary texts and stories that are either not divine or only partially divine, and the clear channelled messages interwoven throughout them from Aahava the Divine, the one and only divine creator.

Not every word that carries a divine meaning sounds divine.

In the divine Aahava (love) language there are 24 alphabetical letters. From Alef to Af each letter is represented by a single graphic symbol, symbolizing a unique phonetic sound.

The vowel system of the divine language is composed of the five vowels. The consonant sound is pronounced in accordance with the vowel following it.

While all languages spoken on this planet contain good, loving, beneficial and advancing words, they also include words and concepts that are not good, creating imperfections to our physical reality and our DNA.

The plural endings can take different forms, all of which are neutral.

im,   z,   ot,   ayim,   y,