The structure of the divine Aahava language מבנה שפת אהבה הדיווין

איך לקרוא את שפת אהבה הדיווין

בשפת אהבה הדיווין ישנם 24 צלילני אלפאף. (אותיות האלפבית).

עשרים וארבע צלילנים (אותיות) עיצוריים,
ומתוכם חמישה מייצגים גם תנועות.

מאלף עד אף (אינסוף) כול צלילן מיוצג על ידי שם אחד, גְּרָפֵמָה אחת ופוֹנֵמָה הרמונית ייחודית אחת.

מערכת התנועות בשפת אהבה הדיווין מבוססת על חמשת התנועות העיקריות של השפה האנגלית. (בעברית העכשווית אין הבדל בין ההגייה של צירה לסגול, פתח לקמץ או שורוק לקובוץ.)

הפקתו של צליל עיצור מבוטא בהתאם לתנועה שמופיעה אחריו.

סיומות הריבוי מופיעות בצורות שונות, כולן ניטרליות.

יִם זְ וֹת יִ אַיִם

הקול הפנימי שלנו

המידע באתר זה משלב ידע מדעי ולינגוויסטי המבוסס על מחקר, יחד עם מידע שעבר בתקשורים מאהבה הדיווין, לרוטי אהבה.

כולם מתקשרים. רוב האונטליג’ונטים (ישויות אינטליגנטיות) פשוט אינם מודעים לכך שלעתים השיח הפנימי שלהם הוא למעשה דיאלוג עם אהבה הדיווין, ולא המונולוג שבו הם מדברים רק עם עצמם.

הקול הפנימי שלנו יכול להיות מונולוג שקשור בתכנון פעילויות יומיומיות, קבלת החלטות, עיבוד רגשות ואמונות, וכן שחזור זיכרונות מהעבר, שיחות פנימיות עם עצמנו וכו׳. הוא יכול להיות גם דיאלוג פנימי עם אונטליג’ונטים אחרים בדרך טלפתית.

במצבים מסוימים, כאשר ישות שאיננה ארצית מופיעה בדיאלוג הפנימי, היא יכולה להתפרש כישות דיוויניטית נעלה או כקול פנימי עליון, הנובע ממצב תודעתי של תודעה חיובית. תפיסה זו נפוצה במיוחד כאשר מופיעים הבזקי תובנה, השראה יצירתית פתאומית, או הופעת ידע שמקורו אינו נובע מתהליך חשיבה מודעת או ממקורות קולקטיביים מוכרים, אלא מופיע כמקורי לחלוטין.

מחקרים נוירו קוגניטיביים מצאו שאזורים במוח הקשורים לשפה, זיכרון ודמיון פועלים יחד כדי ליצור תחושה שיכולה להיתפס כדיאלוג ממשי ומוחשי, בין אם הישות השנייה היא פנימית או חיצונית.

התקשורים, או ההתעוררות להבנה שמישהו מתקשר עם רוטי אהבה מתוך מחשבותיה, החלו באופן כה מפתיע שלקח לה זמן רב להירגע ולהבין שהישות שמתקשרת עמה היא דיוויניטית, שכן כל השיחות היו אוהבות, נעימות, טובות, מיטיבות, מעוררות השראה ומרוממות.

בתחילה אהבה הדיווין, שמו ותוארו, דיבר דרך קולה הפנימי של רוטי בשפה שהיא לא הכירה, שפה שהייתה מורכבת ממספר שפות שונות, שכדי להבין אותה היא נאלצה להיעזר במילונים ובמקורות מידע נוספים.

במהלך השנים, עבר אליה ידע רב אודות שפת אהבת הדיווין, תהליך האבולוציה שלנו, ועתידנו כדיווין אונטליג’ונטים החיים חיי אינסוף אוטופיים ביקום.

מאבולוציה ביולוגית לשפה סמלית

מאז הופעת החיים האונטליג׳ונטים בפלנטה שלנו לפני כ 3.8 עד 3.5 גיגה (ביליון) שנים, תקשורת שאיננה לינגוויסטית כמו איתותים תאיים, תנועה, חילופי חומרים ובהמשך גם הפקות קוליות ותנועות גוף, עיצבה גם את הסביבה וגם את הדנ״א שלנו.

בשלב ראשוני זה עדיין לא היינו מודעים לכך שמערכות תקשורת אלו עשויות היו להאט את תהליך האבולוציה שלנו או ליצור ספישים (מינים) חדשים.

בהשוואה לפרק הזמן האדיר מאז שהסְפִּישִׁי שלנו החל להתפתח, היכולת לדבר בשפה סמלית מורכבת עשויה הייתה להופיע כבר לפני כ 200,000 שנים, או קודם לכן, אך סימנים ברורים להתנהגות סמלית החלו להופיע ברשומות הארכאולוגיות רק לפני כ 100,000 שנים, לרוב בדרום יבשת אפריקה.

לפני כ 70,000 שנים, התרחשה נקודת מפנה קוגניטיבית כאשר השפות האונטליג’ונטיות שלנו נעשו אקספרסיביות ומופשטות יותר.

למרות שממצאים מועטים מתקופה קדומה זו מצביעים ישירות על מודעות דיוויניטית, ארכאולוגים חשפו מספר חפצים כמו חתיכות אוכרה חקוקות, חרוזים מקונכיות וכלים מקושטים ששימשו בהקשרים טקסיים. ממצאים אלה מצביעים על התנהגות סמלית וייתכן שגם על מודעות למשהו מעבר לקיום הארצי.

באפריקה, שבה חיינו במשך דֶּסֵי מִילֵי* (עשרות אלפי) שנים, נוצרה שונות גנטית בין הקבוצות השונות. לאחר שעזבנו את אפריקה לפני כ 60,000 שנים והתפזרנו לקבוצות באזורים גיאוגרפיים אחרים, החלו להופיע בינינו הבדלים גנטיים נוספים.

*שמות המספרים דֶסוֹ (עשר), סֶנְטוֹ (מאה), מִיל (אלף) הם בהשראת מערכת היחידות המטרית (SI) דֶסִי (עשירית), סֶנְטִי (מאית), מִילִי (אלפית).

מבחינה מדעית, כאשר קבוצות אונטליג’ונטיות נפרדות זו מזו לאורך זמן, מתרחשים שינויים גנטיים הנובעים לא רק מהסתגלות לסביבות ואקלימים שונים, אלא גם מהתפתחות של שפות וניבים מובחנים, תרבויות ואמונות שונות, שממשיכות ליצור בידול גנטי ושינויים במציאות הפיזית שלנו.

לפני כ 40,000 שנים התרחשה קפיצה משמעותית בתקשורת הסמלית וההבעה האמנותית במקומות שונים בפלנטה שלנו.

למרות שאין ממצאים ישירים לקיומה של שפה סמלית מדוברת, מורכבותם של כלים, ציורי מערות, כלי נגינה ושיתופי פעולה חברתיים מרמזים על כך ששפה סמלית מדוברת כבר הייתה מפותחת במלואה באותה תקופה.

התפתחות זו אפשרה לנו לספר סיפורים, לשתף רעיונות, לתכנן מראש ולעצב את חיינו במודע. היא סימנה התקדמות באינטליגנציה שלנו, שהובילה להיווצרות מבנים לשוניים מורכבים יותר כמו דקדוק ותחביר, וכן לסימנים גרפיים סמליים ראשונים.

לאורך האבולוציה שלנו, מאז שאזורי השפה במוחנו החלו להתפתח, שפת אהבה הדיווין החלה להופיע. בתחילה שפת הדיווין באה לידי ביטוי באמצעות מחוות ובהמשך היא התפתחה לשפה סמלית מדוברת.

שפה דיוויניטית זו, המורכבת כולה מוורדים אוהבים, טובים, נעימים, הרמוניים ומקדמים, התפתחה באמצעות האינטואיציה, תקשורים, הבזקי תובנה, הארה ולמידה.

באותה תקופה, הסיפורים שסיפרנו, בין אם דמיוניים או עיוניים, והדברים שאמרנו, תרמו להישגים משמעותיים בחיינו, וכמו כן, גם לקשיים ואתגרים רבים.

לפני כ 40,000 עד 30,000 שנים, אנחנו, ההומו ספיינס, נותרנו הספישי האונטליג׳ונטי היחיד שחי בפלנטה זו. לפני תקופה זו, האבולוציה הליניארית שלנו התקיימה יחד עם הנֵיאַנְדֶּרְטָלִים , הדֵנִיסוֹבִים והומינינים ארכאיים נוספים.

ההבדל בינינו לבינם הוא שהם התפלגו מאיתנו במהלך האבולוציה שלנו, לאחר ששפתן של קבוצות אונטליג׳ונטיות מסוימות השתנתו, וקבוצות אונטליג׳ונטיות אחרות שמהם התפתחנו המשיכו לפתח את השפה הדיוויניטית.

ממצאים ארכאולוגיים מתקופה זו, ובהם שימוש טקסי בפיגמנטים של אוכר ויצירת פסלונים היברידיים, מצביעים על עלייתה של חשיבה ספיריטואלית וסמלית.

האבולוציה הביולוגית שלנו לא הייתה סדירה, ולרוב התקדמה באיטיות לאורך סֶנְטֶי מֵגֵּי (מאות מיליוני) שנים, באמצעות שינויים גנטיים הדרגתיים. לעומת זאת, האבולוציה הקוגניטיבית תרבותית התפתחה במהירות רבה יותר בעקבות הופעת השפה הסמלית. יכולת הלמידה והמהירות שבהם התקדמו הידע, הטכנולוגיה והביטוי היצירתי, היו תלויות במידה רבה בלקסיקון הוורדים שלנו ובמה שבחרנו כקבוצה קולקטיבית לומר.

במהלך נקודת המפנה החקלאית הראשונה, לפני כ 12,000 שנים, לאחר מעבר הדרגתי מאורח חיים נוודי להתיישבות בקהילות חקלאיות מיושבות שֶׁבִּיְּתוּ צמחים ובעלי חיים, פיתחנו את היכולת השכלית והדמיון לתכנן אירועים מראש, לשתף פעולה, ליצור במשותף, לסחור ולשפר את איכות חיינו.

במִילֵי השנים הבאות, התפתחו מספר פרוטו שפות, שחלקן זוהו או שוחזרו על ידי בלשנים. בהדרגה, שפות קדומות אלה התפתחו למשפחות שפה, הכוללות את אפרו אסיאתית, הודו אירופית, סינית טיבטית, דראווידית וניז’ר קונגו, כל אחת מהן עדיין קיימת כיום, וכוללת שפות חיות רבות.

ייתכן ששפת אהבה הדיווין החלה להתפתח מפרוטו שפה אחת ולאחר מכן התפזרה בין שפות אחרות, או לחלופין ייתכן שמלכתחילה היא החלה להתפתח במספר שפות שונות, שהכילו מעט או הרבה וורדים עם משמעויות דיוויניטיות, וכן מאפיינים דיוויניטים כמו גובה פונטי, עוצמת צליל וטון, וכן מורפמות, הברות, תחביר ומבנה.

משפות קדומות לתקשורת דיוויניטית

אחת השפות המתועדות הקדומות ביותר, השפה השומרית, מופיעה לראשונה בכתובים לפני כ 5200 שנים. השומרית מסווגת כשפה מבודדת, כלומר שפה שאין לה קשר מבוסס עם אף משפחת שפות ידועה. למרות שמקורותיה אינם ידועים בבירור, הציוויליזציה השומרית תרמה תרומה עצומה להתקדמות הידע האונטליג׳ונטי הדיווין שלנו. מערכת הכתב שלה וכן הישגיה התרבותיים והאינטלקטואליים בחקלאות, באסטרונומיה, במתמטיקה ובתחומי מחשבה מורכבים נוספים אומצו מאוחר יותר על ידי תרבויות שכנות.

לפני כ 4600 שנים, השומרים מדרום מסופוטמיה השלימו את פיתוח מערכת כתב היתדות. כתב זה, בצורת טריז, התפתח בהדרגה מסימנים פיקטוגרפיים קדומים יותר. עם הזמן הייתה לו יכולת לייצג שפה מדוברת מלאה עם מבנה דקדוקי, וכך הפך לאחת ממערכות הכתב הקדומות הידועות ששימשו לתיעוד מחשבה אונטליג’ונטית מורכבת.

כאשר הכתב הומצא הכול השתנה. זה היה רגע מכריע בהיסטוריה שלנו, שבו חל מעבר ממסורות של בעל פה לצורת תקשורת קבועה ומתועדת. הידע נעשה נפוץ יותר, שכן מידע יכול היה כעת להירשם, להישמר ולהיות מועבר מעבר לגבולות הזיכרון והזמן. עם זאת, הידע שהיה זמין באותה תקופה עדיין היה מוגבל בהשוואה לידע וההבנה המדעית העכשווית שלנו.

לפני כ 4200 שנים השפה השומרית דעכה בהדרגה כשפה מדוברת והוחלפה בתקשורת היומיומית על ידי האכדית. למרות זאת, השומרית המשיכה לשמש למטרות ספיריטואליות, ספרותיות ומלומדות במשך יותר ממיל (אלף) שנים.

האכדית, אחת השפות השמיות המתועדות הקדומות ביותר, שגשגה ברחבי מסופוטמיה העתיקה. היא התפתחה מתוך המסורת הלשונית הפרוטו שמית, שככל הנראה התקיימה מִילֵי (אלפי) שנים קודם לכן. האכדית כללה מאפיינים לשוניים שמיים אופייניים, בהם מערכת של שורשים תלת עיצוריים, דפוסי צליל ייחודיים ומערכת מורכבת של נטיות דקדוקיות.

שפת אהבה הדיווין, הסגנון והמבנה המעודן שלה, הצלילים הפונטיים, ההברות, הוורדים ואופן ההגייה, ממשיכה להתפתח ברציפות בשפות הסמליות שלנו.

בין כ 3400 ל 3000 שנים לפני זמננו התפתחו כמה שפות שמיות צפון מערביות, בהן אוגריתית, פיניקית וקבוצת לשונות כנעניות מוקדמות. מתוך המרחב הלשוני הכנעני הזה התגבשה בהדרגה העברית לפני כ 3200 שנים כניב מובחן, שפיתח מאפיינים לשוניים ייחודיים וזהות תרבותית משלו.

בתקופה זו הופיעו גם מערכות כתב חדשות, שסימנו מעבר ממסורות שבעל פה לתרבות שהחלה לתעד את הוורדים שלה בכתב. הכתב הפרוטו כנעני שהופיע באזור הלבנט נחשב לאחד משלבי המעבר המשמעותיים ביותר בתולדות הכתב. הוא התרחק ממערכות כתב פיקטוגרפיות ולוגוגרפיות מוקדמות, והתקדם לעבר כתב עיצורי פשוט יותר המייצג צלילי דיבור.

מהאלפבית הקדום הזה התפתח בהמשך הכתב הפיניקי, שכלל 22 סימנים. פשטותו ויעילותו אפשרו לו להתפשט במהירות ברחבי הים התיכון, והוא השפיע ישירות על האלפבית העברי הקדום ובהמשך גם על הכתב הארמי, היווני והלטיני.

מאוחר יותר, לפני כ 2500 שנים, כאשר הארמית נעשתה דומיננטית יותר והפכה ללינגווה פרנקה ברחבי מסופוטמיה והמזרח הקרוב, היא החליפה בהדרגה את האכדית, כולל הניבים הבבליים והאשוריים שלה.

קהילות רבות אימצו את הארמית בין היתר בשל מערכת הדקדוק הפשוטה יחסית שלה ובשל הכתב האלפביתי שלה. האלפבית הארמי התפתח מהאלפבית הפיניקי, שייצג צלילים עיצוריים, דבר שהפך את הכתיבה לפשוטה ונגישה יותר בהשוואה למערכת כתב היתדות המורכבת, שהייתה מורכבת מסֶנְטֶי מִילֶי (מאות אלפי) סימנים בעלי ערכים פונטיים וסמנטיים שונים.

בערך באותה תקופה הארמית החלה להחליף בהדרגה את העברית המדוברת, אך לא את העברית הכתובה, שהמשיכה להישמר במסורות תרבותיות, ספרותיות וספיריטואליות.

העברית והארמית הן שפות שמיות צפון מערביות קרובות מאוד זו לזו, החולקות קווי דמיון מבניים בדקדוק, בלקסיקון הוורדים ובמערכות השורשים. קרבה לנגוויסטית זו אפשרה לדוברי עברית להבין ארמית בקלות יחסית ולהפך. הקרבה הלינגוויסטית ביניהן השפיעה גם על שלבי ההתפתחות המאוחרים יותר של העברית, במיוחד בוורדים שאולים, מבנים תחביריים וסגנון ספרותי.

זמן מה לאחר מכן, לפני כ 1500 שנים, השפה האנגלית, הלינגווה פרנקה של ימינו, החלה להתפתח מהענף הגרמני של משפחת השפות ההודו אירופיות. לעומת זאת, הצרפתית, הספרדית והאיטלקית התפתחו מהלטינית, השייכת לענף האיטלי של אותה משפחת שפות.

למרות ששפות עשויות להשתייך לענפים שונים או אפילו למשפחות נפרדות לחלוטין, הן משפיעות זו על זו לעתים קרובות באמצעות מסחר, חילופי תרבויות ופיתוח טכנולוגי. קשרים אלו יוצרים תופעה לינגוויסטית נפוצה שבה מופיעים וורדים שצלילם ומשמעותם דומה, גם כאשר לא קיים קשר היסטורי ישיר ביניהן.

בעידן העכשווי, השימוש הנרחב בוורדים כמו דאטה, אינטרנט, דנ״א, אלגוריתם, דיגיטלי, סמארטפון בשפות רבות, שהועברו לעיתים קרובות דרך האנגלית ומוקדם יותר דרך היוונית והלטינית, משקף את האבולוציה שלנו לעבר גלובליזציה והתקדמות אונטליג׳ונטית.

מה שקורה כיום בין האנגלית לעברית הוא תהליך מרתק מבחינה לינגוויסטית. עם תאוצת הפיתוחים הטכנולוגיים והתפשטות התרבות הגלובלית, וורדים רבים חדרו בהדרגה מהשפה האנגלית לקסיקון היומיומי של העברית בת זמננו. במקרים רבים, וורדים אלו לא רק התווספו כפי שהן, אלא עברו התאמה מבנית למערכת הדקדוקית ולעתים קרובות שולבו לצורות הפועל העבריות.

השפות השמיות הקלאסיות מאורגנות באופן מסורתי סביב שורשים תלת עיצוריים. עם זאת, בעברית בת זמננו, על מנת להתאים את עצמה לוורדים ומונחים שאולים רבים, במיוחד מהאנגלית, מערכת השורשים הורחבה לארבעה ואפילו חמישה עיצורים כדי שניתן יהיה לשלב אותם בדקדוק העברי.

שחזור שפת אהבה הדיווין

שפת אהבה הדיווין היא שפה ניטרלית, טובה, אוהבת, מיטיבה ומקדמת, משום שאהבה הדיווין, ניטרלי, טוב, אוהב, מיטיב ומקדם.

שפה אוהבת זו מבוססת על המבנה הזכרי בשפה העברית שמשתנה לניטרלי, ומשלבת בתוכה וורדים (מילים) במבנה לינגוויסטי זכר ונקבה, שגם הם משתנים לניטרליים.

שפת אהבה הדיווין פזורה בין השפות השונות.

ייתכן שבמהלך האבולוציה של שפת הדיבור הסמלית שלנו, שפת אהבה הדיווין החלה להופיע במקום אחד בשפה אחת.

עם זאת, סביר להניח שכאשר אוכלוסיות של אונטליג׳ונטים התפזרו לאזורים שונים ופיתחו שפות שונות, הסגנון והמבנה המעודנים של שפת אהבה הדיווין, הצלילים הפונטיים שלה, ההברות, הוורדים ואופן הגייתה התפזרו בהדרגה בין השפות השונות.

כיום, לא קיימת קהילה לינגוויסטית שמדברת את שפת אהבה הדיווין בשלמותה.

בעוד שכל השפות המדוברות בפלנטה זו כוללות וורדים טובים, אוהבים מיטיבים ומקדמים, הן כוללות גם וורדים ומושגים שאינם מיטיבים, שיוצרים אִי שלמות למציאות הפיזית והדנ”א שלנו.

כל הטקסטים בכל השפות יוצרות את המציאות שלנו. לכן, כדי להבין מהו המבנה והלקסיקון של שפת אהבה הדיווין, יש לזהות ולאסוף את המידע שעבר בדורות דרך תקשורים או באופן אינטואיטיבי מאהבה הדיווין, וההפך להתבונן במציאות הפיזית העכשווית שעשויה להבהיר מהו דיווין.

למרות שקשה לקבוע את המספר המדויק של השפות הקיימות, בעיקר בשל סיווג הניבים השונים, הופעתן של שפות חדשות ודעיכתן של אחרות. ההערכה היא שישנן כיום כ 7,000 שפות מדוברות ברחבי הפלנטה, כאשר בפוטנציאל כל אחת מהן יכולה להכיל וורדים, מושגים או מבנים לינגוויסטים דיוויניטים.

בנוף לשוני מְגֻוון זה בתקופתנו, יש שפות המדוברות על ידי קבוצות קטנות, כמו שפות יְלִידִיּוֹת, בעוד שלסינית מנדרינית יש יותר מגִיגָה (מיליארד) דוברים. שפות כמו ספרדית, אנגלית, הינדית וערבית מדוברות על ידי סֶנְטֶי מֵגֵּי (מאות מיליוני) דוברים.

לאורך ההיסטוריה, שפות מסוימות נחשבו כדיווין, לא בשל היקפן הדמוגרפי אלא משום שהאמינו כי הן או דיווין, או משמשות כערוצי תקשורת עם הדיווין, או מכילות גילויים של ידע ספיריטואלי.

מפרספקטיבה לינגוויסטית מדעית, כל השפות משתנות עם הזמן. הן עוברות שינויים פונטיים, שינויים מבניים והתרחבות סמנטית. הן מתפתחות באמצעות אינטראקציה חברתית ומסתגלות באופן רציף לתנאים תרבותיים וסביבתיים. בנוסף, שפות מושפעות מהצטברות ידע, מהתקדמות מדעית ומפיתוחים טכנולוגיים, אשר יוצרים מושגים חדשים, מונחים חדשים ודפוסי תקשורת חדשים.

כל הטקסטים, הקדומים ועכשוויים, בין אם הם מבוססים על עובדות ואירועים היסטוריים, אינטואיטיביים או דמיוניים, ובין אם הם פשוטים להבנה או נושאים רבדים פילוסופיים עמוקים, מתהווים במציאות הפיזיקלית שלנו.